הרבה כבר נאמר על ההתחממות הגלובלית ועל מצבו המדרדר של כדור הארץ, ונדמה שגם בקולנוע, כל הזוויות האפשריות מוצו. אבל מתברר שיש זווית אחת שנותרה, עד כה, מוזנחת: המבט מלמעלה, בפנורמה רחבה וחסרת-רחמים, על יופיו של כוכב הלכת ועל מימדי הענק של ההרס שמתבצע בו באדיבותנו.

את הזווית הזו מספק הסרט התיעודי בית (Home) . אמנם, הוא נוצר במימון חברות מסחריות ידועות, מה שמעורר חשד שמדובר בעוד סוג של "גרין ווש" (קמפיין שמציג תאגידים כבעלי דאגה כנה לסביבה, במטרה לחבב אותם על הציבור ולגרום לו לקנות עוד ממוצריהם) – אבל הוא גם נותר מחויב למטרתו האידיאליסטית, ולערכו הקולנועי, במידה שמאפשרת לסלוח לו על ארומת הביזנס והאופנתיות המוגזמת.

בית הוא למעשה שרשרת של שוטים שצולמו מהאוויר (ולפעמים מהחלל), מלווים במוזיקה ובקריינות של גלן קלוז. בהתחלה זה מזכיר סרט טבע, אבל מהר מאוד המוקד עובר לבני האדם, ואל שברו של הטבע בידי המין שלנו. אם, בחלקיו הראשונים של הסרט, העניין הוא בשוטים היפהפיים שמציגים את כדור הארץ בשיא תפארתו – בחלקים המאוחרים שלו משתלטים עליו השוטים שמציגים את מחריבי הכדור בשיא התפתחותם, על חשבון הסביבה.

להמשך הכתבה